סעיף 5 לחוק יחסי ממון בין בני-זוג, התשל”ג – 1973 קובע את: “הזכות לאיזון בפקיעת הנישואין”.
בני זוג החותמים על הסכם ממון מסדירים ביניהם מערכת של עקרונות והסכמות בדבר יחסי הממון הרכושיים שלהם כפי רצונם.
בהסכם הממון יחתמו בני הזוג על קיום חיים משותפים כל עוד שניהם רוצים בכך ובאם יחליטו להיפרד הם אלו שיחליטו באיזו דרך להודיע לצד השני בין אם בכתב או בדרך אחרת.
המשמעות של דרך אחרת היא שנהוג להסכים כי ינסו בתחילה לפתור את המחלוקות ביניהם בדרך של שלום, תום לב וכנות.
ההסכמה המשמעותית בהסכם הממון בין בני הזוג היא כיצד יחלקו את הרכוש ביניהם לאחר הפרידה.
חלוקת הרכוש יכולה להתבצע על פי שלוש אפשרויות עיקריות:
*חלוקת הרכוש תאוזן בין בני הזוג בחלקים שווים.
*הסדר שיתוף חלקי – המשמעות היא כי כל אחד מבני הזוג יישאר עם הרכוש שהיה בבעלותו לפני תחילת הקשר הזוגי והרכוש המשותף שצברו יחדיו יחולק ביניהם בחלקים שווים.
*הסדר הפרדה – המשמעות היא כי בני הזוג מסכימים להפרדה ברכוש שהיה בבעלותם לפני הקשר הזוגי ובנוסף על כך כל זכות ממונית/רכושית אשר מי מהם יצבור במהלך שנותיהם הזוגיות תישאר בבעלותו הייחודית והנפרדת למעט אם רשמו על שניהם רכוש משותף.